תרבות יוון בפתח הדלת

תרבות יוון בפתח הדלת

בחג חנוכה אנו חוגגים את ניצחון החשמונאים על היוונים. היוונים כבשו את ארץ ישאל והחלו לגזור גזרות. לפי המדרש, הגזרה הראשונה הייתה "אסור לשים בריח (מנעול) על הדלת" והעונש על מפר הגזרה, כמובן- מוות.

מה הבעיה? מה אכפת ליוונים שיהיה מנעול ובריח? 

הדלת, מאפשרת יחס נכון בין פנים וחוץ. לכל אדם יש עולם פנימי: מחשבות, רצונות וחלומות, ויש עולם חיצוני: החברים, הסביבה, התרבות. הבית זהו המקום הבטוח- הפנימי, המוגן מפגעי החוץ. בחוץ יש השפעות של הסביבה, קור וחום, סכנות טבעיות ופגעי החברה. בבית האדם מוגן מכל אלו, הוא יכול להתמקד בעצמו ובמשפחתו, בלי להיות בפחד מהסכנות שבחוץ. כשם שהבית מספק מחסה גשמי, כך הוא שומר על האדם נפשית ורוחנית. הבית יוצר שקט נפשי, בטחון, שאינו מושפע מהלחץ השורר בחוץ. הבית מאפשר חינוך לעולם ערכים, לתרבות ולרוח. כל אדם נורמאלי מבין שהבית זקוק למנעול, לשמירה שלא יכנסו אליו דברים מבחוץ. לא גנבים וחיות רעות וגם לא השפעות חברתיות מזיקות. 

גזרת היוונים הראשונה מבטאת את המגמה שלהם. יש כאן מלחמה תרבותית. המטרה של היוונים היא להרוס את  הביטחון של הבית, את היכולת לבנות עולם פנימי.  התרבות היוונית מחצינה את הכל, מדגישה את היופי, את הכח ואת ההנאות. היוונים זיהו בעם ישראל אמירה אחרת, תרבות של צניעות, של עולם פנימי, של קודש.

בגרסה נוספת למדרש הזה כתוב שהיוונים לא אסרו על בריח לדלת אלא ציוו לכתוב על הבריח "אין לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל"  בגרסה זו הבעיה מבחינת היוונים אינה עצם קיומו של הבריח, של היכולת לנעול את העולם הפנימי מול השפעות זרות, אלא בניית עולם פנימי של קודש.בעצם היוונים אומרים לעם ישראל, אין בעיה, תנעלו את הבית, תיצרו לכם עולם פנימי, בטוח ומוגן מהחוץ. אבל שזה יהיה עולם פנימי של חול. שהבית, לא יהיה קשור לאלוקי ישראל. לכאורה אין להם בעיה עם עולם פנימי כל עוד הוא נשאר בתוך מושגי החול. יש עולם פנימי שכולו חול. מדיטציה, ויאפסנה, זה אחלה, זו התכנסות והקשבה לעולם הפנימי. קאוצינג? מעולה, הגשמת חלומות ושאיפות. הפסיכולוגים מודים ש"האדם מחפש משמעות". אבל איזו משמעות? לא משנה, בודהיזם, נצרות איסלאם וכו' העיקר שיש משמעות.  אבל מה התוכן של העולם הפנימי הזה? גילוי של קודש? של תורה? של אלוקות? חס ושלום. לזה היוונים לא מוכנים. 

לזה עם ישראל מתנגד. אם העולם הפנימי נשאר ברובד של החול, אז אין עולם פנימי, אם היכולת לבנות עולם פנימי לא נובעת מהתורה, מאלוקי ישראל אז שוברים את הכלים. יוצאים למלחמה. בחנוכה אנחנו מדליקים נרות ומבטאים את ניצחון האור על החושך. "נר איש וביתו". עיקר מצוות ההדלקה היא בבית, סביב המשפחה. ההדלקה פתח הבית, במקום בו ניסו היוונים לפרוץ, להחשיך את אור הבית היהודי. בכל בית יהודי דולק האור, אור של קודש, אור של עולם פנימי, שמגרש את תרבות החושך של יוון. את התרבות שמנסה למחוק את העולם הפנימי שלנו, שמנסה למחוק את התורה הקדושה שמאירה את חיינו.

הניצחון שלנו, כנגד היוונים שניסו להוציא את הקדושה מעם ישראל, הוא בכל שנה ושנה  להוסיף מהחול על הקודש, לגלות שם שמיים גם בחיי החול, כדברי הרב קוק: מאמרי הראיה חלק א עמ' 259. 

  "ובנגוד להתיונות שפשטה אז בישראל, שגזרה: "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל" (ירושלמי חגיגה ב ב. ויק"ר טו ט)

החליטו בית דין של חשמונאים להזכיר שם שמים גם בשטרות (ר" ה יח ב) כלומר הכנסת זרם קודש גם בחיי החול. ובדרך זו עלינו ללכת גם היום, להכניס את זרם הקודש בכל דרכי החיים, העבודה והבניין של תחית עמנו על אדמת קודשו".