עם חופשי בארצו מ'שטראוס'

'תרבות עברית חדשה בארץ ישראל'. כך הגדירה עצמה הציונות בראשית דרכה, או ליתר דיוק כך הגדירו הסופרים בוגרי ההשכלה האירופאית, זו שבאה לייסד כאן תרבות חופשית נאורה מתוך ערכי שוויון, סובלנות וכבוד הדדי. מאוחר יותר זה נקרא הומניזם, דמוקרטיה ופלורליזם. המשותף לכל השמות הוא שמדובר בתרבות חילונית כפרנית שאינה יונקת מאמונת ישראל, מסורתו ומורשתו ואינה מחוברת אליה. בתי הכנסת הוחלפו בבתי העם, והישיבות באוניברסיטאות. כך כתב 'אחד העם' לאחד הרבנים: "אתם היהודים הרבניים ואנו היהודים הטבעיים". אתם ציפיתם לישועה, ואנו לוקחים את גורלנו בידינו ונבנה בא"י חברת מופת קומוניסטית או סוציאליסטית, אך לא יהודית. כיום זה נקרא מדינה דמוקרטית-יהודית, כאשר משמעות ה'יהודית' אינה יותר מאשר מצוות "ואהבת לרעך כמוך", ע"פ הפירוש האנושי שלה.

הניצנים לקריסת תרבות זו נראו לחדי העין כבר בזמן החרבת גוש קטיף, מה שהשתקף אז בדברי עורך עיתון 'הארץ' שטען שאמנם לגרש יהודים זה לא מוסרי אך עדיף לעשות עוול קטן כדי למנוע את העוול הגדול שהוא ה'כיבוש'.

אם כן, כבוד האדם וחירותו, כבוד המשפחה, הקהילה, הארץ וההתיישבות, לא היו שם גם לדעת עורך עיתון הארץ דאז, אך לדעתו זה שווה את ה'ערכים' שמתבררים היום כקריסה.

כמובן שסגולת ישראל לא נפגעה. כל 'מובילי התרבות' הם יהודים בעלי סגולת ישראל, כולם אהובים, כולם ברורים, אך התרבות שיצרו – פשוט קרסה:

כבר אין דמוקרטיה שבה הרוב בוחר, הכנסת מחוקקת והממשלה מנהיגה, אלא 'דמוקרטיה מהותית' שבה מספר אנשים קובעם בשביל מיליוני בית ישראל מה נכון וצודק ומה לא.

כבר אין שוויון כי מי שיש לו כסף שווה יותר, משפיע יותר וקובע יותר. יש כאלה שמותר להם לחסום ולשרוף כבישים ולשתק את המדינה אך לאחרים אסור. אמור לי מי אתה ואגיד לך אם מותר או אסור.

כבר אין כבוד האדם וסובלנות, משום שיש כאלה שאנו פשוט לא סובלים, לא אותם, לא את דעותיהם ולא את מנהגיהם, בייחוד אם הם ימניים, מתנחלים, דתיים, מסורתיים או חרדים, בקיצור מאמינים.

כבר אין פלורליזם, שהרי הפלורליזם אומר ריבוי דעות ואמיתות, אך יש דעות תקניות שרק אותן מותר לומר ויש דעות שאסור. ערוץ שישדר דעות 'אסורות' ידאגו לסגור אותו ע"פ חוק או ע"פ הכסף – פשוט יפסיקו לפרסם בו, שהרי פלורליזם נוצר בשביל ריבוי הדעות הנכונות אך לא לשם דעות לא תקניות.

אם כן, מה נשאר מחברת המופת? דמוקרטיה, שוויון, פלורליזם וכבוד האדם? פשוט כלום.

אך מעל הכול מה שנלקח מהמון בית ישראל היא החרות. "כבוד האדם וחירותו', זעק החוק, אך בפועל אין כבוד לאדם וגם אין כבוד לחירותו. בעלי הכסף והמונופולים החליטו שהם ישלטו על דעתם ה'משובשת' של המאמינים, המסורתיים והימניים, יסגרו להם את כלי התקשורת, ידווחו על כל מי שאינו מתיישר עם הדעות התקניות ויפטרו כל מי שכותב טורים עם דעות 'אחרות'.

נפל דבר בישראל

ב"ה נפל דבר בישראל. עם ישראל ברובו הגדול תפס שקבוצה קטנה מנסה לשלוט עליו, לסתום לא רק את פיו אלא גם את מחשבתו, לזרוק את כל הפתקים ששם בקלפי ולהחליפם בייעוץ משפטי נאור ומתפתל.

ככל שמאבקם של האליטות ובעלי ה'שם', כמו אגודת הרפאים, טייסים, בכירי ביטחון לשעבר ובכירי המשק, נעשה אגרסיבי ואלים, כך אנו הולכים ומתפכחים. אנו מבינים שתרבותם של אישים אלו קרסה, ומה שנשאר בידם זה הכסף והשלטון. הם רוצים להמשיך להחזיק בנו כשבויים צייתנים.

 השינוי הגדול הוא בנו. אנו יצאנו לחירות, ואנו ממשיכים ויוצאים. "עם חופשי בארצנו" – חופשי משליטת המיעוט על הרוב, חופשי מ'שטראוס', חופשי מ'ביג', חופשי מ'פוקס' ועוד. לא יעזור לאף אחד, פשוט יצאנו לחרות. ה'רכבת' יצאה לדרך. זה עוד ייקח זמן, יהיו עליות וירידות, אך לא נוותר יותר על חירותנו. יצאנו לחירות ממצרים לא כדי להיות עבדים לחברת שטראוס.

דווקא הרצון לחרות גורם לעוד ועוד ישראלים להתפכח ולעבור משמאל לימין – מכפירה לאמונה, מפוזה של ערכים מערביים לאמונה ומסורת, יהדות אמיתית, שם נמצאים הערכים האמיתיים. אנו בתהליך של חזרה לעצמיות, לטבע המקורי שלנו, לטבע של חרות הנשמה, טבע של אהבת ישראל ואהבת אדם אמיתית ולא מתוקשרת ומזויפת, טבע של אהבת תורה חסד וקדושה ולא פוזות של יהדות שלא מתקדמת לשום מקום.

אנו חוזרים למה שנוצרנו, חוזרים לארצנו ולעצמנו ומגלים שכל הניסיונות להלביש את עצמנו לבושים זרים לא צלחו. כל התרבות האירופאית הנאורה בעיני עצמה מחדירה בנו רק שנאה ופילוג, אלימות ואכזריות ולא חסד, טוב, ואהבת אחים.

ב"ה, רבים מחשבים מסלול מחדש וחוזרים הביתה, לרוב השפוי המאמין והאוהב, למסורת ולאמונת ישראל, מידותיה ומצוותיה של האומה.