ממעוף הציפור – התבוננות כללית על קשיים ותפקידם בשמונים שנות ציונות 

כי הנה החושך יכסה ארץ.

הוא נולד בחודש ניסן בשנת תש"ז, לאחר החושך הנורא של השנים ת"ש-תש"ה, כביכול תש כוחנו, תש כוח ישראל ותש כוח העולם. השואה הותירה את העולם בייאוש וחושך, ונראה היה שכך הוא יישאר, בלא תקווה ובלא חזון.

שנה לאחר מכן, בשנת ה'תש"ח, קרה הדבר. מדינת ישראל קמה וגם ניצבה, וקרן אור חדשה האירה על ציון. אמת, שנות החושך נותרו בהיסטוריה העולמית כתוהו ובוהו, כאפילה שאין מי שיכול להסבירה, אך עם זאת התקווה שהייתה חבויה שנות אלפיים חזרה להופיע בעולם באופן ממשי, עם ישראל שב לארצו ונגאל, ואיתו שבה התקווה לישועת העולם כולו.

• את יום הולדתו ה20, בשנת ה'תשכ"ז, הוא לא ישכח. למי היה חשק לחגוג? אווירת נכאים שררה ברחובות, איש לא חייך ואיש לא שמח, התחושות היחידות שהיו מסביבו היו רק דיכאון ופחד, חשש אמיתי שהקיץ הקץ על החזון הציוני, סוף המדינה הגיע.

לא חלפו חודשיים, והגלגל הסובב בעולם המשיך בסיבובו, הנמיך רמים והגביה שפלים. מדינות ערב הובסו שוק על ירך כגוליית אל מול דוד. הגבולות הצרים שנפלו בחלקה של ישראל בקום המדינה הורחבו פלאים. עם ישראל שב אל המקומות ההיסטוריים שבהם נולדו וגדלו אבותיו – בית אל, שכם וחברון, ובראש ובראשונה הכותל המערבי ומקום בית מקדשנו. שוב הבליח האור מתוך החשיכה, יגון הפך לשמחה, והמציאות כולה הוארה באור יקרות.

• המלחמה הבאה, בשנת התשל"ד, תפסה אותו לא מוכן, כמו את כולם. הוא כבר היה אב לילדים, והוא חש שאין ביכולתו להגן עליהם, שחורבן הבית השלישי כבר כאן. מדינות ערב פלשו מצפון ומדרום, דהרו בדרכם אל מרכז הארץ, הפילו חללים רבים ופגעו בשריון פגיעות אנושות.

גם ממלחמה זו יצא עם ישראל כשידו על העליונה, אך הפעם הוא יצא חבול ופגוע. על אף הניצחון במלחמה, האמון ביכולת לנצח פחת, החשש מפני האויבים גדל. התפיסה שאויבינו לא יעזו להילחם בנו התבדתה, והרוח הגדולה נשחקה ונחלשה. מה יהיה?

השנים הבאות אכן סימנו את המהפך שנבע מאותה המלחמה, אך בכיוון הפוך מהצפוי. מתוך התהיות הנוראות שעלו בימיה הקשים של מלחמת יום הכיפורים. צעירים רבים חיפשו את מקומם בעולם וחלקם התעוררו לשוב בתשובה. העם התעורר למחשבה על תפקידו ועתידו. היחס לשטחי המולדת ששוחררו במלחמת ששת הימים עלה לדיון ציבורי. רוח גוש אמונים נשבה סביב, יישובים קמו ונבנו בהסכמה שבשתיקה של ממשלת השמאל, החלוציות נראתה בארץ, וארץ ישראל הלכה ונבנתה.

• המהומות שפרצו בשנת תשפ"ג, הפתיעו אותו והממו אותו. הוא לא חשב שתהיה כזו שנאה בתוכנו. מאות אלפים יצאו לרחובות, הרוחות התלהטו, והמילים המצמררות 'מלחמת אחים' הפכו לצמד מילים שכיח ומצוי בשיח הציבורי.

הוא התבונן על האירועים בצער ובכאב, אך ממרומי שנותיו הוא כבר הכיר את דפוס הפעולה. הוא לא ידע מה קורה כאן ולאן זה מוביל, אבל מניסיונו הוא כבר ידע שיש מי שמנהל את האירוע, שמוציא מים מסלע וצמיחה מכל משבר. אולי הדעות יתבררו ואף יפרו אלו את אלו, אולי האמת תצמח מכאן, ואולי הדרך תהיה אחרת, אך דבר אחד היה ברור לו למעלה מכל ספק:

הקשיים והמשברים הם כואבים. העומד בתוכם הולך כעיוור באפילה, ואינו יודע מה ילד יום, אך ממעוף הציפור, בהתבוננות היסטורית רחבה ודאי שה' בעל המלחמות הוא גם הזורע צדקות ומצמיח ישועות, במהרה בימינו.