עקילס: "האם שמעת על ההכרזה של מתתיהו הכהן – מי לה' אלי?".
פפוס: "בטח ששמעתי! נו, מה אתה אומר – האם כדאי להצטרף אליו ואל בניו למרד נגד היוונים?".
עקילס: "ודאי שלא, הוא חשמל"י (חשמונאי-לאומי) והולך עם זה עד הסוף. הוא מסכן בהכרזה זו את עצמו ואת כל עם ישראל. עקרונית אני מסכים איתו שצריך לשמור על היהדות, אבל לא עם הדרך שלו. אפשר לכתוב את 'אמנת אנטיוכוס' ולהגיע עם היוונים להסכם. בבית כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, והפרהסיה הציבורית תישאר בשליטת היוונים. אם הם יתעקשו שגם בתוך הבתים שלנו פנימה אסור לעשות ברית מילה ולשמור שבת, לפחות נוכל להגיע איתם להסכם שנמשיך לאכול מצה בליל הסדר, לבנות סוכה בחג הסוכות ולחגוג שמחת בר מצווה בבית הכנסת למי שהגיע לגיל 13. לפחות נשמור על מוטיבים יהודיים בשביל הדורות הבאים".
אפשר להניח שדיון בסגנון זה או אחר נערך בין יהודים רבים באותה תקופה בשאלה אם להצטרף למרד החשמונאים, שהרי "אותה הפעולה הרעה חדרה ללבבות רבים, ובחן החיצוני שלה משכה לבבות רבים" (הרב קוק, עין איה, שבת ח"א, עמ' 66). למרות שהשפעת היוונים הייתה על אנשים רבים, בכל זאת הצטרפו לחשמונאים רק מעטים. מדוע? יש להניח שבגלל טיעוניו של עקילס או טיעונים דומים.
אמנם המלחמה עם היוונים של אז נגמרה, אך לא עם תרבותם, שהרי "ההתנגשות של רוח יוון עם רוח ישראל זהו פרוצס (תהליך) שאינו פוסק עד אשר יפוח היום הגדול אשר בו יהיה נצדק קודש" (הרב קוק, מאמרי הראיה, עמ' 150).
ואולי ישאל השואל: האם המאבק שלנו כיום על צביונה של המדינה דומה למאבק החשמונאים ביוונים? הרי אז המאבק היה כנגד כובש זר ואנו כיום 'עם חופשי בארצנו'?! נכון, ב"ה אנו בשלבי תחיית ישראל וגאולתו, אך גורמים זרים מתערבים לנו. "תאוות ההתדמות אל אותם העמים המכוסים בחושך, אשר אכלנו בכל פה, התקום ותחיה עוד להיכנס כמו ארס בתוכיותה של תנועת תחייתנו?!" (אגרות הראיה, חלק ג, עמ' רטז).
לאן מובילה תרבות יוון?
נראה שדברים אלו של הרב קוק, שנכתבו בשנת תרע"ח, לצערנו עדיין אקטואליים מאוד. לבבות רבים נמשכים כיום אחר התרבות המערבית, בה הם רואים את האור והקידמה. למרות שכולנו רואים באירופה ובארצות הברית את ההתפוררות והחולשה של הלאומיות והדת, את הריסת חיי המשפחה והילודה, את הפוסט-מודרנה המחליפה ערכים כמו.
דמיון זה תופס כיום לא רק לבבות של אלו המוגדרים כחילונים, אלא גם לבבות רבים של אנשים מהציונות הדתית ומהחרדים המודרניים. טעות זו נמצאת גם אצל מעט רבנים ורבניות שנוכחים מאוד בתקשורת המגזרית של הציונות הדתית. לא במקרה הם תומכים בכל השינויים המודרניים: בגיוס בנות לצה"ל, בתנועות נוער מעורבות של בנים ובנות, ובלימוד בכיתות מעורבות דווקא, בלימוד תנ"ך בצורה אקדמית וביקורתית נגד אישי התנ"ך ועוד.
אין ספק לדעתי שאנשים אלו, אם היו חיים בזמן החשמונאים, לא היו מצטרפים אליהם. הם היו טוענים נגדם שהם קיצוניים ומסתגרים שאינם מבינים את רוח הזמן.
ההיסטוריה מלמדת שללא מרד החשמונאים ייתכן שכבר לא היה עם ישראל בעולם, ודאי שלא עם מאמין ודתי. המתייוונים ותומכיהם התבוללו בין העמים לצערנו, ולא המשיכו עם עם ישראל ותורתו. מה שקורה היום לקהילות רפורמיות רבות בחו"ל ובארצות הברית, קרה אז למי שלא נלחם להישאר נאמן לעמו ולתורתו.
הערכים היווניים חדרו אז ללב של צעירים רבים ש'גילו את האור' כביכול, ושינו את מרכז שאיפותיהם מקודש לחול. משאיפה לקירבת ה' והתעלות רוחנית לשאיפה של הצלחה חומרנית ותאוות עולם הזה, משחקים, תחרויות וחוזק גופני. היווניות שמה את הפרט והנאותיו במרכז. בהדרגה הם הפסיקו לקיים את המצוות, להיות מחוברים וכואבים את העובר על עמם, הכירו בנים ובנות מעמים אחרים, התחתנו עימם והתבוללו בין העמים.
חוששני שאפשר ללמוד מניסיון היהודים המתייוונים בתקופת החשמונאים ש'אין עתיד' לניסיונות אלו, העלולים להסתיים בחילון גמור ואף ברפורמה והתבוללות. מאוד מהנה ומשמח להדליק נרות חנוכה, לאכול סופגניות ולשיר את שירי החג. יותר קשה לעמוד מול הברכה "בימים ההם בזמן הזה" ולחשוב על ההשלכה האקטואלית של מלחמת תרבות ישראל הטהורה בהשפעות המערביות "בזמן הזה".
לסיום, נשאלת השאלה: הרי היוונים כבשו כמעט את כל העולם ושלטו בו. מדוע נלחמו כל כך דווקא ביהודים? מה כל כך הפריע להם ביהדות וביהודים? גם על כך עונה הרב קוק (עין איה, שבת ח"א, עמ' 61): "הניצחון שנתן ה' ביד עבדיו הכהנים שנתגברו על היוונים שביקשו לא רק לעקור את עם ישראל ממעמדם החומרי, כי אם לעקור את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם… שתהיה הטהרה והצניעות המטרה הראשית בחיי המשפחה… זה שנאו עם היוונים וראו בזה צר ואויב לתרבותם הם, שהעמידו לנס את עליצת החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות, ע"כ הייתה שנאת היוונים רבה מאוד לתורת ישראל". ראו דבר מדהים שמסביר הרב קוק: למרות שהיוונים שולטים בתרבות ובכל העולם כולו, העובדה שיש בארץ קטנה במזרח התיכון עם שמחזיק חזק בתרבות אחרת, מערערת ליוונים את כל ההגמוניה התרבותית על האנושות. ומה אומר העם הזה? טהרה, צניעות, משפחה. לא רק קיום מצוות של תורה, אלא "תכונת החיים הישראליים" – תכונת חיים קדושים שעליה נלחמו כהניך הקדושים, כנגד אלו "הרוצים לבלע כל קודש" (מאמרי הראיה, שם).