מישראליות ליהדות

בין לילה הפכנו מישראלים ליהודים, ממדינת ישראל הדואגת לרווחת אזרחיה – למדינת הלאום היהודי, ממדינה מסוכסכת ומפולגת – למדינה מאוחדת ואוהבת. בעצם תמיד היינו כאלה, אך ניסינו לדמיין את עצמנו אחרת, ניסינו להיות "חברת מופת אזרחית מערבית" כמו עמים ומדינות אחרות, אך התבדינו, או ליתר דיוק, גילינו ונחשפה האמת האותנטית שלנו, האמת הנצחית–היסטורית שלנו, מאברהם אבינו שנלחם בעבודה זרה וברשע העולמי, דרך יציאת מצרים ומתן תורה, שבו קיבלנו את התורה האלוקית, מימי הנביאים ובעלי רוח הקודש, ששמעו את דבר ה' מן השמיים, וכתבו אותה בכ"ד ספרי התנ"ך, מימי השכינה ששרתה בשני בתי המקדש, שלצערנו נחרבו.

והנה חזרנו לארצנו הקדושה, אחריי אלפיים שנות גלות, מעט מעט "זעיר פה וזעיר שם" פוחדים וחוששים. התחלנו לייבש ביצות, לבנות מושבות ולעבד את הקרקעות, סיפרנו לעצמנו סיפור, ניסינו ליצור נרטיב חדש, "עם חדש – עם עברי", שבא ליצור בארץ ישראל "תרבות עברית חדשה", ניסינו לשכוח את עברנו ואת שורשינו, וליצור "אתוס ישראלי חדש", חשבנו שהמלחמות כבר מאחורינו ואנו נחליט בעצמנו על "מזרח תיכון חדש", על חיי רווחה כלכלית–פרטית, ללא מחויבות לשורשים, למסורת, לאמונה, לארץ ולאדמה.

השפע הכלכלי הציף אותנו, משך אותנו לשוט בעולם, ולחזור מדי פעם לביקור בארץ שהייתה עבורנו כממצא ארכיאולוגי של העבר, וגם אם לבסוף נשארנו בארץ, דמיינו לעצמנו שאנו שייכים לעולם הגדול והרחב, ולא לעם ולארץ שנראו בעינינו כמצמצמים.

והנה הגיע חג "שמחת תורה" תשפ"ד, וטלטל אותנו טלטלה 'עזה', הפריח מאיתנו כאחת את כל הדמיונות, והעלה מפנימיותנו את כל מה שאנו באמת. לא רק נזכרנו, אלא חשנו ואנו ממשיכים לחוש, שזורם בכולנו דם של אברהם יצחק ויעקב, דם יהודי הזורם בעורקינו, שהרי יהודים אנו "ומה נעים גורלנו".

פתאום ברור לגמרי שכולנו ענפים של נשמה אלוקית-היסטורית, המפעמת בכולנו ממש, דתיים, חילונים וחרדים, ימנים ושמאלנים, פשוט אין הבדל כלל. האויב האכזר שלא הבדיל בין דם לדם, הזכיר לנו את קשר הדם שלנו, את חיבורי הנשמות שלנו, את שורשינו הרוחניים וההיסטוריים, אנחנו עם אוהב, עם של חסד, של עזרה הדדית ונתינה זה לזה, עם של מסירות נפש וגבורה עצומה. כולנו מגויסים למלחמה, חדורי מטרה לרסק את האויב, אלה שבחזית ואלו שבעורף, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים כאחד.

ההפגנות האנטישמיות בעולם, מציבות מולנו מראה המראה לנו שיהודים אנו, פעם האנטישמיות כוונה נגד היהודים, כיום היא מכוונת כנגד מדינת ישראל, ממשלתה וצבאה.

אך עוד דבר התגלה לנו על עצמנו: התגלה שאנו שונאים את הרשע והאכזריות, את מעשי הנבלה והרוע. פתאום חשנו כמה אנו רוצים את הטוב, הטוב לעצמנו, והטוב לשאר העמים, הטוב לכל בשר שעל פני האדמה, אך אי אפשר שהטוב יופיע בעולם, ואנשים יחיו בשלווה אמיתית, כל זמן שמפלצות של רשע מסתובבות בעולם, ובייחוד באזורנו.

שלא נתבלבל לרגע: לא במקרה הם נלחמים בנו, אפילו כאלו מהם שאין להם שום גבול יבשתי איתנו, כדוגמת אירן והחותים בתימן, זאת משום שהרשע העולמי ומחזיקיו, חשים שאנו העם הטוב, עם של חיים, עם של אמונה בקב"ה אלוקי ישראל. הם יודעים היטב שהם ואנחנו לא יכולים לחיות באותו עולם, משום שכל זמן שאנו מעמידים מדינה של טוב, של מוסר וצדק, אנו לא מאפשרים להם להשתלט על התרבות העולמית. האינסטינקט שלהם צודק.

אך הדבר החשוב ביותר שקרה, הוא הגילוי וההבנה שהתחדשה בנו, "בזכות" אותן מפלצות אדם.                     מי אנחנו? מה טמון בנו? למה נבראנו בעולם כעם? ומה תפקידנו ההיסטורי?

כן, יש רשעות ורשעים שצריך להכחיד מן העולם. כן, חזרנו לארצנו לבנות כאן "ממלכת כהנים וגוי קדוש" על בסיס אמונה, טוב, חסד וקדושה. כן, אנו נביא רנסנס תרבותי לכל התרבות האנושית שכשלה שוב ושוב במהלך ההיסטוריה.

כל פיתוחי המדע והטכנולוגיה לא עצרו בעד שתי מלחמות העולם, בעד שפך הדמים שנמשך עד עתה בכל העולם. אדרבה, העולם "הנאור" תמך באירגוני הטרור, סיפק להם חומרי נפץ וכלי נשק מתקדמים, בעד בצע כסף ואינטרסים. מוסד האו"ם התגלה כגוף תומך טרור, ולא סתם טרור, אלא כזה מהסוג האכזרי ביותר, שצפינו בו בחג שמחת תורה.

אך אותנו לא יבלבלו יותר, לא נחזור אחורה, אלא נמשיך רק קדימה לשלב הבא של גאולתנו, זו היא גאולה ומשיחיות להביא את הטוב, האמונה והצדק לעולם כולו, ואנו נעשה זאת בעז"ה.

קמפוסי האקדמיה העולמית, לא במקרה צידדו בחמאס, משום שכספי מדינות טרור מממנות אותם זה שנים רבות, הם שבויים בקונספציות ודמיונות של ערכים שהם המציאו לעצמם בעידן הפוסט-מודרני, כאילו החלש תמיד צודק, זכויות הפרט מעל הכול, ולוחמי החמס האכזריים הם סה"כ 'לוחמי חופש'. אך מעל הכול ושורש להכול, שכלם האנושי לא מואר מאור האמונה, מאור התורה שקדמה לעולם, הקובעת מה הם הערכים האמיתיים, הנכונים והנצחיים.

ב"ה שלפחות אנו תושבי מדינת ישראל ורוב העם היהודי בעולם, השתחררנו מהסיפורים, הדמיונות והנרטיבים, ב"ה שחזרנו לטבע האמיתי שלנו, טבע של בני אדם טובים, של עם מוסרי ואוהב, של גיבורי הטוב כנגד הרע, טבע של אמונה, טבע של תורה ויהדות נצחית, ושבעזרת ה' עוד נשוב ונלמד ערכים אלו את העולם כולו.