מה קרה לאופוזיציה?

לאחרונה התרבתה הביקורת כלפי חברי הכנסת הימניים באופוזיציה על התנגדותם לחוקים לאומיים, כמו 'חוק ממדים ללימודים' ו'חוק יו"ש'. שרים ופוליטיקאים יצאו בהצהרות ש"האופוזיציה בכנסת איננה אופוזיציה למדינה", ושעצם התנגדותם לחוקים לאומיים ויסודיים כל כך מעידה על "השפלות המוסרית שלהם" ו"הכפפת המדינה לאינטרסים קטנים ופוליטיים".

לכאורה נשמע הגיוני, לא? אז זהו, שלא.

בואו נעשה קצת סדר. הכנסת בנויה מקואליציה ואופוזיציה, הקואליציה (בעברית: יחדה) היא איחוד של רוב חברי הכנסת, איחוד המבוסס על ערכים משותפים ורצונות משותפים שמאפשרים להם לפעול יחד. הרוב שלה בכנסת הופך אותה כביכול לבעלת השליטה ברשות המחוקקת, וע"י חוק היא ממנה את הממשלה שהיא הרשות המבצעת. יוצא שבעצם תפקיד הקואליציה הוא גם לחוקק חוקים וגם לבצעם דרך הממשלה והגופים הקשורים אליה.

לעומתה, תפקיד האופוזיציה (בעברית: נגדה) הוא להתנגד לקואליציה ולאזן אותה, להציג חלופה לדרכה, ואף להפיל אותה בעת הצורך.

שימו לב, תפקיד האופוזיציה אינו להעביר חוקים, זהו תפקיד הקואליציה ע"י הרוב בכנסת. לעיתים ע"י שיתוף פעולה עם גורמים בקואליציה או בגלל חולשת הקואליציה תצליח האופוזיציה להעביר חוקים, אך ודאי שאין זה תפקידה העיקרי.

מי שמתווה את המדיניות במדינה היא הקואליציה, וזה מתבצע ע"י המכנה המשותף בין המפלגות השותפות בה וההסכמים ביניהם.

לכן חוסר היכולת של הקואליציה להעביר חוקים ציוניים ולאומיים, משמעותו שציונות ולאומיות אינן המכנה המשותף שלה, כלומר כרגע בישראל יש קואליציה שאינה יכולה להיקרא "ציונית ולאומית".

זה מדהים – חוסר היכולת להעביר את החוקים הכל כך יסודיים וחשובים האלה מעיד על הממשלה ועל היושבים בראשה: מדינת ישראל כמדינה לאומית-ציונית אינה ערך יסודי בסיסי ששווה להילחם למענו לשיטתם.

מהו הקו האדום של הקואליציה הזאת? ניתן לשמוע זאת שוב ושוב מראשי מפלגות הקואליציה כאשר הם נשאלים מדוע הם מתקפלים בפני רע"מ או כל חבר כנסת סורר אחר: "רק לא ביבי" "שלא תקום ממשלת חרדים-סמוטריץ'-בן גביר", עד כדי כך ששר הביטחון גנץ אמר השבוע "הסיבה שהמשלה הזאת קמה היא כדי למנוע מנתניהו להקים ממשלה". 

אין בדבריהם אמירות ערכיות, אין פה סל ערכים משותף ששווה להילחם למענו, אלא אך ורק שנאת הימין השמרני וערכיו, והעומד בראשו.

ומה על האופוזיציה? האם היא לא הייתה צריכה לתמוך בחוק?

ודאי שהיא הייתה רוצה, אך השיקול שאמור להנחות אותה הוא של תועלת מול הפסד. תפקידה הוא לאזן את הממשלה ולהתנגד אליה, ובמצב הנוכחי כשהיא רואה את הנזק העצום למדינה היא מבינה שכל חוק 'טוב' שהקואליציה מעבירה מאריך את ימיה. זאת בנוסף למדיניות ההרסנית של כל אחד מהשרים במשרדיהם, המקדמים את האג'נדה שלהם. האופוזיציה מבינה שכל חוק שנופל מחליש את הממשלה ומזרז את נפילתה.

ממילא, ברורה ההתנגדות של האופוזיציה, הרואה את התמונה בשלמותה, ומתייחסת להצבעות הללו לא כהצבעות על חוק זה או אחר אלא כהצבעה על המשך דרכה של הקואליציה הזו, ולכן היא מתנגדת גם לחוקים אלו.

על האופוזיציה להילחם ולהיאבק עד להפלת הממשלה הרעה הזאת, לעיתים גם במחיר של ויתור על חוק 'טוב' כזה או אחר.