לשמאל האהוב והאלים

נצחתם והפסדתם. נצחתם כעת את המערכה – אך הפסדתם את הקרב. צר לי שאני משתמש במונחים קרביים, אך אני אוהב לדבר אמת . אתם קבעתם את סדר היום והחלטתם להילחם בנו, ואם לא תתקבל דעתכם תשרפו  את המדינה, ותקרעו את העם לגזרים. ואכן הצלחתם להפחיד ולעצור.
אבל אסביר לכם מה שאינכם מבינים, מה הפסדתם: הפסדתם אותנו! את עם ישראל, הרוב הגדול, האוהב, השפוי, הרוצה אחדות, אמונה ומסורת. אתם חולים, לא הבנו עד היום באיזו מחלה מסוכנת  אתם חולים. לא הבנו כמה הערכים שעליהם גדלתם חדרו עמוק לנפשותיכם. לא הבנו עד כמה השנאה אכלה אתכם בכל פה, והתמלאתם גאוה, שחץ ובוז, ותעוב לנו ולערכינו. לא הבנו כמה אלימים ואנרכיסטים אתם מסוגלים להיות. אך כעת – הבנו. ולפתע פתאום, התפקחנו. כאישה מוכה, הסובלת תחת בעלה שנים רבות, מהשפלות, הכאות, ובוז, וחושבת שזה מקרי וזה יעבור. כל פעם זאת "מעידה חד פעמית" בעיניה, שאינה מלמדת על המהות. עד שהיא מתפקחת, ומבינה את מצבו של בעלה לאשורו. אז זה רק עניין של זמן עד שהיא תשנה את המצב.

אתם כנראה לא מבינים מה קרה ביום שני האחרון, כשנודע לנו שראש הממשלה החליט לעצור את חקיקת הרפורמה המשפטית.  בין רגע התפקחנו "כאיש אחד בלב אחד", מאות אלפי אנשים עזבו הכל ועלו לירושלים. במכוניות, אוטובוסים, ובכל כלי תחבורה אפשרי. בלי הסעות, בלי מימון, בלא תיכנון וארגון. תוך כמה שעות התייצבנו. כולנו נחושים, מפוקחים, ואמיצים מאין פעם ! פשוט הבנו שאנחנו אזרחים סוג ב' .שמנו לב, שלכם מותר הכל ולנו אסור. לכם מותר לשרוף כבישים, להרוס גדרות, ולנשוך שוטרים, ולנו – אסור . לכם מותרת סרבנות ולנו אסור, לכם מותר להשבית את המדינה, בתי חולים, בתי עסק, בנקים, קניונים, שדה תעופה, ועוד ועוד, ללא הכרזה על "סכסוך עבודה" ולנו אסור. האם מה שלכולם אסור לכם מותר? הבנו, שאתם האדונים ואנחנו העבדים. אתם בעלי הבית ואנחנו האורחים(הלא כ"כ רצויים). אתם תאפשרו בחירות  דמוקרטיות בתנאי שיבחרו המפלגות הנכונות והערכים הנכונים. אם לא, אתם תוציאו את כספכם מהמדינה, ותכריזו שאינכם אחים שלנו, משפחה שלנו, ועם שלנו!

אז זהו, כל זה נגמר ביום שני. הבנו שאתם חולים במצב מסוכן מאוד. ואסור יותר להשאיר שליטה בתפקידים בכירים במדינה בידיים שלכם, משום שהכל "על תנאי". לא את המשק וההסתדרות, לא את הצבא והמשטרה, לא את התקשורת והסרבנות. זה ייקח לנו יותר זמן מאשר לאישה המוכה. שנים, ואולי שנות דור, אך זה ייקרה משום שאין ברירה. אנחנו לא סומכים עליכם יותר! מי מכם שנשארה לו עדיין לחלוחית בריאה , אנו מתפללים עליו שיצליח להבריא, להתפקח ולחזור הביתה אלינו, לעם האוהב המאוחד והמאמין. אך לצערי אני מזהה שחלקכם חולים חשוכי מרפא שלא יצליחו להרפא, הלוואי שאני טועה. אוהב אתכם מאוד, אך בז לכם כמו שלא בזתי לאדם. דרכי לכתוב דברי תורה, אך כעת אני מתאר מציאות, מה קרה לכם ולמה התעוררנו אנחנו. למפרע הבנו. למפרע הבנו למה השאירו את כל ילדי קריית מלאכי טכנאים ולא טייסים, למה ילדי לוד ובית שמש בעיקר מכונאים ולא הייטקיסטים, פתאום זרחה עלינו השמש והבנו הכל. חבל אך צריך להודות על האמת וזו האמת. אתם איבדתם את ההילה שלכם. אנו יוצאים לדרך  חדשה, עם ישראל, מסורת ותורתו ימשיכו איתכם או בלעדיכם. מתפללים לד' שיאיר עינים ויעורר ליבכם לשוב אלינו.