לא היה עדיף לעצום עינים ליום אחד?!

כמות הפעמים שצמד המילים "מצפה-רמון" הוזכרו השבוע בתקשורת גדול פי כמה וכמה מגודלה של מצפה רמון ביחס לכל הארץ. ההתנגדות של המועצה המקומית, המשטרה והתושבים לקיום המצעד עוררו בקרב מארגני המצעד כעס רב ואלימות מילולית, ואפילו איומים על חייו של ראש הישיבה ביישוב, הרב צבי קוסטינר, מצד להט"בים קיצוניים.

אמנם דרישתם של תושבי הישוב למנוע את המצעד מוצדקת ולו בגלל הסיבה הפשוטה שמצעד זה מנוגד לתפיסת עולמם של רוב התושבים ביישוב. אבל יש לשאול: האם לא יצא שכרם בהפסדם? הרי ברור לכולם שבג"ץ יפסוק לטובת השיגעון הלהט"בי ויכפה על המועצה לקיים אותו ועל המשטרה לאבטח אותו, וכל הרעש התקשורתי שנוצר רק מעצים את הזרקורים על המצעד. אם כן אולי היה עדיף פשוט לשתוק ליום אחד, להישאר בבתים ולחכות שיעבור זעם?

אלא שההיפך הוא הנכון. כמו שכבר מובן להרבה אנשים, מטרתו של חודש הגאווה ושל תנועת הלהט"ב כולה, היא לא ליצור הזדהות עם כל המסכנים הסובלים מנטיות הפוכות. אם זו הייתה המטרה, היו מסתפקים הארגונים ביום מודעות אחד בשנה כמו כל שאר ימי המודעות הקיימים לנכים, חולי סרטן, סובלים מפוסט-טראומה, אימהות חד הוריות ועוד.

בנוסף, יום המודעות הזה היה מאופיין בשיח מכבד ומתחשב על מצוקותיהם של חולים אלה, ולא בפרסומות ענק צועקות, צעדות קולניות ופרועות וכל הבלגן התעבורתי שהן יוצרות.

אם כן מה רוצים להרוויח ארגוני הלהט"ב בחודש הגאווה שיצרו לעצמם? מטרתם היא ליצור אמירה ברורה ואגרסיבית – אנחנו כאן, ולא משנה מה אתם חושבים. למה? כי ככל שמנכיחים את הלהט"בים בכמה שיותר מקומות כך יוצרים תודעה ציבורית שתופעה זו הינה נפוצה ולגיטימית בציבור.

ובשביל מה חשוב כל כך להפוך את התופעה השולית הזו (כמה אחוזים בודדים מכלל האוכלוסייה!) ללגיטימית? כי זו הדרך הטובה ביותר למחוק זהויות. ארגוני שמאל קיצוניים ופרוגרסיביים שמו להם למטרה למחוק כמה שיותר זהויות בחברה הישראלית וכך לפרק את מדינת ישראל מבפנים – כי אם אין זהות לאומית אין הבדל בין יהודי, ערבי ואריתראי, וכולם יכולים לחיות כאן בשלווה. הזהות המינית של האדם היא הבסיס לכל שאר הזהויות שלו, והדרך הטובה ביותר למחוק אותה היא ע"י העצמת תופעת הלהט"ב המערערת את החלוקה הטבעית בין איש לאישה.

אבל למחוק זהויות זה דבר קשה, כי אף חברה לא תסכים שימחקו לה ביום בהיר את הזהות. לכן עושים את זה לאט ובשקט בלי שאף אחד שם לב. מתחילים במסיבת גאווה, אח"כ יום, אח"כ שבוע, ולבסוף חודש. מחדירים מסרים סמויים פרו-להט"בים לתוכניות לימוד בגנים ובבתי הספר.

לכן באופן מפתיע, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצעדים אלה ועם שאר פעולות הלהט"ב, היא לא לומר לעצמך "נתכופף וניתן לסערה לחלוף", כי אז בעצם אתה שותף לתהליך הנירמול של התופעה. הדרך הנכונה להיאבק היא דווקא באופן שבו בחרו תושבי מצפה רמון – לא לשתוק, להשאיר את התופעה ההזויה הזו לא לגיטימית. ככל שיהיו יותר ויותר אנשים, גופים ועיריות שיאזרו אומץ נגד מסע ההשתקה האלים של הלהט"ב ויגידו "עד כאן!", כך התופעה תחזור להיות שולית ולא לגיטימית.

אם כך הם פני הדברים, נראה שאפשר לסכם את השנה האחרונה כמוצלחת במאבק נגד הלהט"ב, כיוון שנרשמו מספר לא קטן של התנגדויות לשיגעונות שלהם – המחאה נגד שינוי טפסי תרומות הדם ל"הורה 1 והורה 2", ההתנגדות והביטול של מצעד הגאווה בנתיבות, צעדות המשפחות בבאר שבע וחיפה וחרם הצרכנים נגד חברת "פרטנר".

אמנם יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, אבל נראה שאת הצעד הראשון מהגנה להתקפה כבר עשינו.