כוונות טובות

לדמיין מה היה קורה אילו ההתנתקות, העקירה מגוש קטיף, הייתה מתרחשת עכשיו, למעלה מ15 שנים אחרי זמנה.

• אריאל שרון מפטר שרים כדי להשיג את הרוב הדרוש, מפר את הבטחתו ומתעלם ממשאל מתפקדי הליכוד.
• צה"ל עוקר בנחישות את התושבים מבתיהם, הורס את בתיהם ומפנה את בסיסיו ולוחמיו. 
• גם אזור ציר פילדלפי וצפון השומרון מוכנסים באופן תמוה לתכנית העקירה.
• הפלסטינאים מנתצים ושורפים את בתי הכנסת ביישובי הגוש.
• השמאל בדמיונות שהשלום בפתח, והימין בטירוף של הפגנות.

והציבור הדתי לאומי?

הציבור הדתי לאומי מן הסתם באופן עקרוני נגד. כלומר… נגד הפגנות. "מי אמר שזה יעזור?", "גם אחדות זה חשוב", "צריך להיות בעד ולא רק נגד" ועוד.

אבל הטענה שבוודאי הייתה נשמעת הכי הרבה היא "טענת הכוונות הטובות". הרי לאריאל שרון יש המון זכויות, הוא היה לוחם מפואר, הקים את ה101, לחם בששת הימים והציל את המערכה במלחמת יום כיפור, ועשה הרבה דברים חשובים בשביל המדינה שלנו. הוא הרי "גיבור ישראל"! וחוץ מזה, ניכר עליו שהוא מתכוון לטובה. אז אולי כדאי להנמיך את הלהבות.

ובמעבר חד: דור דור ומאבקיו.

בכל דיון ובכל שיח בנושא החוקים והמהפכות של מתן כהנא, עולה שוב ושוב "טענת הכוונות הטובות", הוא הרי רוצה להועיל ולשפר ולא בא לפגוע. ואני לא מצליח להבין למה הטענה הזו קשורה לדיון, וזאת משתי סיבות. 

1. למה הכוונה רלוונטית? כוונות זה חשוב, כמובן, אבל אין שום קשר בינן לבין המאבק על מעשיו. כך אמר המלאך לכוזרי: "כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים", או בשפה שמתן כהנא מכיר מצה"ל: "תוצאות ולא תירוצים". לענייננו משנה לנו התוצאה, משנה מה המעשים שהוא עושה בפועל. והמעשים במקרה הזה מזיקים, מזיקים מאוד! אז צריך להיאבק ולהתנגד כמו שמתנגדים למעשים מזיקים. נקודה.
2. מי אמר שבאמת כוונתו טובה? האם העובדה שהוא עזר לביטחון המדינה בתחום מסוים, אומרת שהכוונות שלו טובות גם בתחומים אחרים? הרי הוא רימה את מצביעיו ואמר שלא יקים ממשלה עם הערבים והשמאל. גם בקואליציה כזו, הוא לא הצליח להשיג רוב בכנסת, ואז החליט להעביר את מתווה הגיור כהחלטת ממשלה, כשהוא רומס את דעת הרוב בעם ובכנסת. הוא גם מתנהג בחוצפה ובגאווה מופרזת כלפי רוב רובם של הרבנים, כאילו הוא יותר חכם מכולם. מדוע שנייחס לאנשים שקרנים וגאוותנים כוונות טובות? וגם אם הוא נחמד ומחייך זה עדיין לא מלמד כלום על כוונותיו.

למה כל זה חשוב, למה כדאי שלא נלך שולל אחרי העיסוק בכוונות?

העיסוק האובססיבי בכוונות הטובות, מעבר לזה שהוא לא נכון ולא רלוונטי, הוא פשוט מחליש את המאבק. יש כאן מאבק קריטי על זהותה של המדינה, והעיסוק בכוונות מטה את הדיון לאפיק צדדי, ויותר מזה מונע את היכולת להיאבק בכל הכוח, שהרי גם מולנו עומד אדם טוב עם כוונות טובות. במקום להתעסק במאבק אנחנו מתעסקים בכוונות של מי שחושב אחרת.

אפשר להתבטא בסגנונות שונים, יותר בחריפות או פחות בחריפות, אבל חשוב שנתעסק במהות: מי שחושב שכהנא טועה ומזיק, שיגיד שלדעתו כהנא טועה ומזיק. הפניית הזרקור כלפי הכוונות שלו היא לא רלוונטית ולא מועילה.