לאחינו כל בית ישראל

לאלו שבחזית ומשפחותיהם שבבית, לאלו שיקיריהם נפגעו או ח"ו נהרגו, לאלו שקרוביהם חטופים או נעדרים, לנו עצמנו, לכולנו יחד.

אנו בעיצומה של מלחמה, לאחר אירוע קשה מאוד, אחד הקשים בתולדות ישראל בעת האחרונה.

גודל ההפתעה, גודל הכאב, הוא עצום. עדיין איננו יודעים פרטים רבים, הנסתר רב על הגלוי, אך דבר אחד אנו יודעים:

אנו עם הנצח, עם לוחם לאורך כל ההיסטוריה, שכעת ספג מכה קשה. איננו מבינים בסוד ההשגחה האלוקית, אך למדנו יסוד חשוב מדוד המלך: "אם תקום עלי מלחמה – בזאת אני בוטח". מה כוונה "בזאת"?

מסביר ה'שפת אמת': במלחמה אני בוטח. אם ריבונו של עולם הביא את המלחמה עליי-עלינו, הרי שאנו מסוגלים לעמוד בה.

גם לפני 50 שנה ביוה"כ הופתענו, ספגנו, ואח"כ הפכנו את הכישלון לניצחון מזהיר, וכך יהיה בעז"ה גם כיום.

המלחמות חושפות אור פנימי דק שגנוז בנשמת כולנו, בנשמת האומה, ושם בשורש חיינו יניקת האחדות של כולנו.

אנו כואבים יחד, נלחמים יחד, מרגישים את פעימות הלב איש של רעהו.

כשגוליית הפלישתי השתבח בעצמו "אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל ", ענה לו דוד: "כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים". ובעת הקרב הוסיף ואמר: "אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ".

כך היה בראשית צמיחת מלכות ישראל הראשונה, וכך הוא בקץ המגולה ובקיבוץ גלויות של גאולתנו כיום.

הפלשתים הערלים מעזה חושבים לחרף ולהחליש מערכות ישראל, ואנו עונים להם בשם דוד מלך ישראל: לא אותנו אתם מחרפים כי אם את ד' אלוקי צב-אות ישראל שאנו בניו.

מעומק האמונה, מגודל הידיעה של תפקידנו כיום בציונות – נישא בגאון שם שמים במלחמתנו על ארצנו, עמנו ומדינתנו.

נדע כי את "מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם", נדע שזהו עוד חבל קשה מחבלי לידת המשיח, כוחו ואורו, לישועתנו השלמה.

נתאחד באהבה ובכאב על הנפגעים, על החטופים ונתמלא עוז על שעלה בגורלנו לחיות בדור גאולה וישועה, דור שהינו שליח של כל הדורות ונצח ישראל.

חזק ונתחזק,

הרב יעקב דביר.