הידרדרותו המסוכנת של השר לשעבר מתן כהנא

השר לשעבר מתן כהנא נבחר לכנסת ולממשלה מטעם מפלגת ימינה בטענה שהוא נציג הציונות הדתית האותנטית. כידוע, הציונות הדתית מאמינה בדת היהודית האורתודוקסית כדת הבלעדית של עם ישראל והמדינה היהודית. לכן היא תומכת ברבנות הראשית לישראל. כמו"כ היא מאמינה שהלאומיות והמדינה היום הן ביטוי של לאומיות ישראל ושלבים בבניית ממלכת ישראל. לכן היא פועלת לכיבוש ויישוב שטחי כל א"י שהובטחה לנו בתורה מהקב"ה, שולחת את טובי בניה להילחם ולפקד בצה"ל כדי לשמור על ביטחונה וחיזוקה.

בהתנהלותו של השר לשעבר מתן כהנא ניתן לראות נסיגה מערך היהדות האורתודוקסית ומהלאומיות בארבעה שלבים:

שלב א: מתן כהנא בחר לשמוע למיעוט רבני בציונות הדתית שאינו מייצג את רוב רבני ישראל, וחמור מכך: הוא בחר להתעלם מהרבנות הראשית ולהתעמת איתה, על אף שהיא הגוף המוסמך להנהגת התורה הציבורית במדינה. ודאי שהתנהלותו הבריונית והאגרסיבית היא חוצפה כלפי הרבנים הראשיים, אך הוא טען שהוא פועל בשם אותו מיעוט רבני המקובל עליו. ייתכן שאכן כך היה בהתחלה.

שלב ב: הופעתו בוועדה להפרשת חבר הכנסת עמיחי שיקלי ממפלגת ימינה לימדה על שלב חדש בהתנהלות השר דאז. בלי למצמץ, הוא הטיח בחבר הכנסת שיקלי שהוא מוּנָע מטובתו האישית, ולעומת זאת כהנא וחבריו פועלים רק למען טובת המדינה ללא שום קבלת טובת הנאה. גם התמימים שבנו הבינו שאין לשר לשעבר כהנא שום בעיה להפוך אור לחושך, אמת לשקר, ניוול ושפלות למוסר. הוא לא הניד עפעף כאשר חברת הכנסת עידית סילמן גילתה שהוא הונה את הרבנים שתמכו בו ועשה מאחורי גבם 'דיל' עם מר ליברמן. ה'דיל' היה שבקריאה ראשונה יעבור חוק הגיור שלו, אך בקריאה השנייה והשלישית יעבור חוק הגיור שלהם שנותן מקום חוקי גם לגיורים רפורמיים. למדנו שהתנהלותו בכנסת החלה להיות זהה להתנהלותו בטייסת בשדה הקרב: תקיפה, תקיפה ועוד תקיפה. כשהוא מקבל משימה לתקוף – הוא תוקף, בין אם אלו מטוסי אויב ובין אם, להבדיל, זה ח"כ שנעשה לו כאויב במפלגתו. האמת, היושר, התורה והמוסר ממנו והלאה. לא אכחד שמפליא אותי שרבנים שהביעו את תמיכתם בו שותקים, ואף אחד מהם עדיין לא הסיר את תמיכתו בו.

שלב ג: השלב השלישי הגיע בשבוע שעבר בפוסט שפרסם השר לשעבר כהנא, ובו הוא הסביר לנו שהערבים לא מתכוונים ללכת לשום מקום, ואנו צריכים להבין שיש להם 'נרטיב' משלהם, כאומר שטעתה הציונות הדתית ביחסה לערבים ולהימצאותם בארץ ולא הבינה לליבם. מתוך לימוד זכות אומר שהוא לקה ב"תסמונת סטוקהולם", שבה השבוי מתחיל להזדהות עם שוביו. הוא מבין לליבם ומגונן עליהם מפני אויביהם המנסים לחלצו. מדהים ומביך היה לקרוא את דבריו של מר כהנא, אך האמת היא שהוא פשוט מכין את עתידו הפוליטי שיימצא כנראה במפלגות השמאל.

שלב ד: השלב הרביעי הגיע ממש לפני שבת, ובו התפטר השר כהנא מתפקידו כשר הדתות כדי לחזור לכנסת ולהדיח את מר יום טוב כלפון מהכנסת.

המצב הביטחוני המסוכן, הפגנות אלימות של הערבים, מותו של לוחם הימ"מ נעם רז הי"ד, אינם בראש מעייניו. אפילו את משרד הדתות ואת הרפורמות שכ"כ חשובות בעיניו, הוא מוכן להפקיר כדי להבטיח את הישרדותה של הקואליציה, ולהבטיח את כיסאו ואת הכיסא של בנט.

זוהי התנהגות מופקרת, מפקירה, מפרישה ומדיחה. הפעם יעד התקיפה שהוצב לו היה חבר הכנסת יום טוב כלפון. מה יהיה יעד התקיפה הבא? 

אלו ארבעה שלבים של הידרדרות מסוכנת שהמשכה מי ישורנה, אך לפחות כיום ברור שהשר לשעבר כהנא אינו מזדהה יותר עם ערכיה המסורתיים של הציונות הדתית, לא בענייני דת ולא בענייני לאום. הוא ודאי יטען שהוא ציוני ע"פ תפיסתו, אך אין זה שונה מטענות השמאל על ציונות חדשה הנלחמת למען הערבים והבדואים. הוא ודאי יטען שהוא יהודי דתי ע"פ תפיסתו, אך גם זה לא שונה מטענתם של הרפורמים והקונסרבטיבים הטוענים שדתם הינה הדת הנכונה. הכיפה על ראשו וזיפי ספירת העומר על פניו לא יצליחו לכסות על מה שיש מתחתם. כיפתו כבר אינה כיפה סרוגה אלא כפירה סרוגה.

כדאי שאנו, בני הציונות הדתית, נפנים ונקבל בצער שישנם אנשים שגדלו בתוכנו ונראים כמונו אך הפרישו עצמם והתרחקו מאיתנו מאוד. זכותם ליצור דת חדשה וציונות חדשה, אך שלא יבלבלו אותנו שהם הנציגים האותנטיים שלנו.

אנו נמשיך בדרכנו, דרך הקודש הצודקת והנצחית. היא תנצח לבסוף, תאיר, תסביר, תרומם ואף תחזיר בתשובה לתורה ולה' יתברך את כל פורשיה ומפרישיה, את כל תוקפיה ומתקיפיה.

חזק ונתחזק בעד עמנו, ערי אלוקינו ותורתנו.