נתבונן בתחילה ברקע התקופה – מלכות יוון שולטת בחלקים נרחבים מן העולם, ואלכסנדר מוקדון, תלמידו של אריסטו, מנסה להשליט בכל מקום את תרבותה. אצל היוונים הכול אנושי – החל משכל וכלה בהנאות גופניות עזות, והם מגיעים עד משחקים מסוכנים של העמדת אדם להילחם מול אריה.
על מה ניטש המאבק בין היוונים לחשמונאים
האם עם ישראל הצליח להישמר מחדירת תרבות יוון לתוך חייו הפנימיים?
הרב קוק עונה על כך (עין איה, שבת ח"א, פ"ב סעיף יג, עמ' 66): "אמנם באמת אותה הפעולה הרעה חדרה ללבבות רבים, ובחן החיצוני שלה משכה לבבות רבים, עד שהמצב הרוחני של ישראל היה עלול ג"כ בתמידות להיות נפגע מכוח היוונות שהתפשט על דעות רבות שהן שרשים גדולים בתורה ומסתעפים למעשים רבים בדרכי הדת והחיים".
שימו לב להדגשותיו של הרב קוק:
א. "לבבות רבים, לבבות רבים" – מדובר על השפעה משמעותית לא על מעט אנשים, אלא על רבים.
ב. "דעות רבות שהן שרשים גדולים בתורה" – היה מקום לומר שמדובר בהשפעה צדדית ולא משמעותית. מסביר הרב שיש כאן אידאות פילוסופיות אנושיות, שבאו להחליף עקרונות מרכזיים בתורה.
ג. "בתמידות" – ההשפעה חדרה כל כך עמוק עד שללא הנס היא הייתה עלולה להתקבע בתוך התודעה הציבורית, בתרבות, ובהנהגת עם ישראל.
ד. ההשפעה לא נשארה רק בדעות אלא השפיעה על מעשים רבים.
בהמשך מתבטא הרב קוק (שם, עמ' 66): "זה המכשול העצום… עד שרבים ייבהלו משאתם, וידמו שהן בולעות את אמונת ישראל". מדובר באויב רוחני גדול שבא להחליף בעוצמה אדירה את התורה, ומצליח לא מעט – עד כדי כך שרבים פוחדים שהוא יבלע את אמונת ישראל.
עדיין ניתן לשאול: מדוע החשמונאים ראו בתרבות היוונית אויב? אם ח"ו כל עם ישראל היה מתייוון ומקבל על עצמו עול תרבות יוון – ייתכן שהגזירות על קיום חלק מהמצוות היו מתבטלות. לחילופין, האם בשעת הגזירה לא ידעו היוונים שהיהודים ממשיכים להדליק נרות בכניסת שבת, עושים הבדלה, יושבים בסוכה בחג הסוכות או אוכלים מצה בליל הסדר? הרי לא שמענו שגזרו גם על דברים אלו. מדוע?
גם על כך עונה הרב קוק (מאמרי הראיה, 'נר חנוכה', עמ' 150):
"שחרורו של רוח ישראל המיוחד בטהרתו הפנימית מעקת הרוח היווני המתהדר ביפיפותו החיצונה שתחתיה שוכנת כיעור וטומאה – השחרור שזכינו לו ע"י ההתעוררות הקדושה של תחיית הרוח הלאומי על ידי גיבורי קנאת הקודש החשמונאים הכהנים הקדושים, הניח את חותמו על מהלך הדורות לכל הזמנים. ההתנגשות של רוח יוון עם רוח ישראל זהו פרוצס (תהליך) שאינו פוסק עד אשר יפוח היום הגדול אשר בו יהיה נצדק קודש". מודגשת בדברי הרב כאן נקודה מרכזית. מהו הצדק שיצא לפועל בעתיד? "הקודש"! משמעות הדברים היא שמאבק החשמונאים ביוונים היה על חיי הקדושה והטהרה של עם ישראל. קיום מצוות ומנהגים כקישוט חיצוני 'מטאפורי' לחיים, לא היו מפריעים ליוונים. מין יהדות אוניברסלית של מוסר וצדק אנושי מתאימה גם להם. לעומת זאת, הם התנגדו למוסר וצדק של קדושה וטהרה היורדות לעומק החיים ומזככות אותם, מיילדות שאיפות קדושות של קרבת אלוקים וקידוש השם, מעוררות אידאלים אציליים של אמונה והתעלות, ומחדירות את הקודש לחיי הפרט, המשפחה והאומה ע"י קיום המצוות. את זה היוונים לא יכלו לסבול, שהרי הם רצו שתרבותם האנושית הכפרנית, הנטולה אמונה וקדושה, תשלוט ותנצח.
דרך המאבק המובילה לניצחון
אם המאבק היה על קדושת האומה והמקדש, מדוע נתקנה המצווה לדורות 'נר איש וביתו', משפחתו?
זוהי תשובת הרב קוק (עין איה, שבת ח"א פ"ב, סעיף ז, עמ' 61):
"הניצחון שנתן ה' ביד עבדיו הכהנים שנתגברו על היוונים, שביקשו לא רק לעקור את עם ישראל ממעמדם החומרי כי אם לעקור את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם, שהם צריכים להיות ע"פ שרשי התורה, שתהיה הטהרה והצניעות המטרה הראשית בחיי המשפחה, ואחריהן יימשכו יתר המידות והדעות הישראליות, זה שנאו עם היוונים וראו בזה צר ואויב לתרבותם הם, שהעמידו לנס את עליצת החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות. ע"כ הייתה שנאת היוונים רבה מאוד לתורת ישראל".
השנאה לתורת ישראל ינקה משנאת תכונת החיים של האומה הישראלית. ומהי תכונה זו? טהרה וצניעות במשפחה. מדוע דווקא במשפחה? משום שלדבר על ערכים מרום הקתדרה כולם מסוגלים, אך היהדות והתורה דורשות לחיות בתוכיות הבית והמשפחה חיי קדושה וטהרה. זה קשה הרבה יותר מפילוסופיה יוונית מופשטת. זהו עמל הדורות של האומה, לייסד חיים קדושים של הפרט, המשפחה, הציבור והאומה. בזאת תפארתנו, ובזה אנו שונים מכל העמים. על זה ניטש אז המאבק.
עתה נבוא לענות על שאלתנו בפתיחת המאמר: האם היינו מצטרפים למאבק החשמונאים אם היינו חיים בתקופתם? התשובה תלויה בהבנת עומק המאבק: אם היינו חושבים שאפשר 'גם וגם', אפשר לשתי תרבויות הפוכות לגור בכפיפה אחת, ודאי שלא היינו מצטרפים! היינו מתנחמים שנותנים לנו לקיים חלק מהמצוות, שעליהן לא גזרו היוונים. היינו אולי כותבים את 'אמנת אנטיוכוס', שנחיה ע"פ הקדושה רק בבית ולא בפרהסיא הציבורית, ואם גם בבית לא היו מאפשרים לנו כי היו גוזרים "על כל בתולה שתיבעל להגמון תחילה", אז היינו מתנחמים שלפחות יישארו אצלנו מוטיבים יהודיים, בתקווה שהדורות הבאים יגדלו עליהם. אך אם הכרתנו הייתה עמוקה, חודרת ואמיתית כמו של החשמונאים הכהנים הקדושים, הרי ודאי שהיינו מצטרפים אליהם, מתוך ההבנה שאם אין קדושה – יש טומאה, אין משהו באמצע. היינו מבינים שהמאבק על המשפחה אינו רק על מבנה המשפחה, אלא על קדושתה, ומתוך קדושת הבתים תיבנה קדושת האומה כולה של "ממלכת כהנים וגוי קדוש". היינו מבינים שהחשמונאים אינם קיצוניים כלל וכלל אלא הם החיילים השומרים על מהות חיינו שלא תתחלל. הם במרכז, 'במיינסטרים', המנהיגים את שלטון התורה הטהור והאציל, ולא מאפשרים להיכנע לשלטון יוון האכזרי, האלים והטמא.
גם כיום השפעות זרות רבות חדרו למרכז חיינו עד שיש אומרים ש'הסוסים כבר יצאו מהאורווה'. נלמד מהחשמונאים שתמיד, עמוק בלב האומה ובלב כל יחיד, יש פך קטן של שמן מאוצר הנשמה. "אותו פך השמן החתום שבמאורע הנס, שהוא רומז גם כן על השורש היותר פנימי שבאמונה, החזק ואמיץ בעומק נפשותיהן של ישראל, ש'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה', והוא עתיד לשלח אורו על כל הכוחות המתפשטים להחיותם, להחיות את המעשים בפועל ואת הדעות התוריות המתייחסת להם" (הרב קוק שם, עין איה שבת ח"א, פ"ב, סעיף יג, עמ' 66). שמן טהור זה עוד יצא ויתגבר ביתר שאת ויתר עוז גם בדורנו, יאיר ויחמם את כל האומה לגאולה שלמה.