אל תתנו להם במה

כל אדם ממוצע שקרובו חטוף שרוי בסערת רגשות גדולה ודואג לקרובו ומוכן לשם כך לעשות הכול, ובלבד שיזכה לראות את קרובו חוזר אליו חי, בריא ונושם. סביר להניח שכך היו נוהגים רוב האנשים שח"ו היו נתקלים בסיטואציה כזו בעצמם.  "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", ואין לשפוט אותם או לבוא אליהם בטענות על העמדת יקיריהם בראש סולם העדיפויות שלהם. כאן המקום לציין את אותם יחידי סגולה בעלי שאר רוח וגבורת נפש, כצביקה מור, אליהו ליבמן ואחרים שגם בעת כזאת שמים את טובת הכלל מעל טובתם הפרטית, ומצהירים שטובת כלל ישראל חשובה מטובת בניהם. זאת, בלא להזניח את הדאגה הכנה ליקיריהם, אך באופן טבעי רוב האנשים נוהגים אחרת ושמים את קרוביהם בראש סדר העדיפויות.

יחד עם זאת, פשוט וברור שלא כך מנהלים מדיניות, לא כך קובעים החלטות הרות גורל. לשם כך יש מנהיגים ואנשי ציבור שאמורים לבחון את הדברים עד כמה שאפשר בשום שכל ובהיגיון קר, תוך התחשבות בכלל הגורמים, שאחד מהם הוא גם החטופים, אך לא פחות ממנו נלקחים בחשבון הצורך שאינו מוטל בספק בהשמדת חמאס, השמירה על הגבול, החשש מחטיפות עתידיות, הצורך בהכנעת האויב והרתעת שאר אויבינו שמסביב ועוד. לצערנו, אנו כבר מלומדים בשחרורי מחבלים תמורת חטופים ואנו מודעים למחיר שהדבר עלה ועולה לנו עד היום.

שוו בנפשכם אלפי מחבלים שמשתחררים עכשיו וחלילה מתכוננים להתקפה הבאה על ישראל.
שוו בנפשכם את צהלות השמחה ואת מורל החמאס ותומכיו בראותם כיצד ההתקפה שלהם על ישראל לא מובילה להשמדתם אלא לקבלת תנאיהם ושחרור מחבליהם, בלא להיענש על הטבח הנורא והפגיעה בריבונות הישראלית.
דמיינו את מסקנות החיזבאללה, איראן, החות'ים וכל מרעין בישין בראותם שיצא חוטא נשכר. עיני כל העולם נשואות כרגע למדינת ישראל לראות האם ניתן להילחם ברשע ולכלותו, האם הטוב יכול לגבור על הרע, האם האמת יכולה לעמוד מול הנרטיב?

מובן שאין בדבריי כל ביקורת על משפחות החטופים, אך הביקורת היא כלפי התקשורת הנותנת להם במה בלתי פוסקת ומפמפמת ללא הרף את המסרים החד-צדדיים שלהם, בתור תביעה ודרישה מוחלטת מהצבא וכוחות הביטחון.

ותודה לעידן קוולר

בניגוד ליחס האוהב והמכבד שזוכות לו משפחות החטופים וההרוגים, לא עלינו, הכתב עידן קוולר נהג בגסות ובאגרסיביות כלפי הורה שכול, הוריד אותו משידור לאחר שהלה 'העז' לדבר בגנות התקשורת, ולאחר מכן הוא עוד הוסיף: "גם לי קשה", באיזשהו שלב יש גבול", כביכול הסבל של משפחה שכולה שווה לקושי שלו כשמדברים נגד עבודתו.

המעשה הזה הוא חלק מהפטרונות וההתנשאות של אנשי התקשורת, אך במקרה זה הרווח היה כפול: כתוצאה מההורדה מהשידור, כולם ציטטו את דברי ההורה השכול שקרא לא לצרוך תקשורת שמחלישה בשעת מלחמה, אך יותר מכך פתאום התברר שדברי משפחות השכול והחטופים אינם קודש אלא מותר לומר אחרת מהם, לחלוק עליהם ואפילו לא לשדר את דבריהם. התחדדה ההבנה שהעובדה שאדם מסוים הוא הורה שכול לא הופכת אותו לחכם גדול יותר מאחרים או למי שאמור להכריע בסוגיות ציבוריות. ממילא, כך צריך להתייחס גם לקריאות משפחות החטופים שהזכרנו קודם. כמובן שיש לחבק אותם ולחמול עליהם, אך אין סיבה להשמיע במלחמה את דבריהם במקרה שהם מחלישים וגורמים לפגיעה במורל הלאומי ובמאמץ המלחמתי. קריאות המאשימות את הממשלה בהרג חטופים או קריאות המדגישות בתקשורת את מספר ההרוגים – מביאות באופן ישיר לדמורליזציה ולפגיעה ביכולת ללחום, והן בגדר "ממיס את לבב אחיו במלחמה". כך גם הקריאות להפסיק את המלחמה או לשחרר את "כולם תמורת כולם", או 'לעשות הכול אבל הכול כדי לשחרר את כולם, בכל מחיר, עכשיו', שמביאות גם להעלאת המחיר של החטופים בעיני החמאס. אין ספק ששחרור חטופים הוא ניצחון, וצילום חזרתם ארצה הוא תמונת ניצחון, אך יש לראות את התמונה בשלמותה ולא להיגרר אחרי הרגש.

עם כל הכבוד ל'זכות הציבור לדעת', התקשורת שכוחה רב להשפיע על הלך הרוח הציבורי  צריכה לקחת אחריות ולסנן את התכנים והמסרים. עליה להתמקד בכל מה שמחזק את רוח הלחימה ולהדהד מסרים מחזקים. אין הכוונה שעליה לשקר או לדווח על חצאי אמיתות אלא היא נדרשת לשים דגש בכמות ובאיכות על כל מה שיחזק את עם ישראל במלחמתו.

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו, וה' יעשה הטוב בעיניו.