מאמרים חדשים
גבורת ההתמדה
כולנו מרגישים בכל "הותר לפרסום" שממש נאכל חצי בשרנו. אנו חשים כאב עמוק, חודר וצורב כי באמת נפש אחת אנחנו, "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה", נפש אחת מרגישה ואוהבת.
את יכולת ההתמדה, את עוז הרצון והנחישות אפשר לינוק רק מהכרה בצדקת הדרך, רק מאמונה בצדקת דרכנו ומאמונה בריבונו של עולם שבחר בנו מכל העמים להילחם על הטוב נגד הרע.
אל תתנו להם במה
שוו בנפשכם אלפי מחבלים שמשתחררים עכשיו וחלילה מתכוננים להתקפה הבאה על ישראל.
שוו בנפשכם את צהלות השמחה ואת מורל החמאס ותומכיו בראותם כיצד ההתקפה שלהם על ישראל לא מובילה להשמדתם אלא לקבלת תנאיהם ושחרור מחבליהם, בלא להיענש על הטבח הנורא והפגיעה בריבונות הישראלית.
מישראליות ליהדות
שלא נתבלבל לרגע: לא במקרה הם נלחמים בנו, אפילו כאלו מהם שאין להם שום גבול יבשתי איתנו, כדוגמת אירן והחותים בתימן, זאת משום שהרשע העולמי ומחזיקיו, חשים שאנו העם הטוב, עם של חיים, עם של אמונה בקב"ה אלוקי ישראל. הם יודעים היטב שהם ואנחנו לא יכולים לחיות באותו עולם, משום שכל זמן שאנו מעמידים מדינה של טוב, של מוסר וצדק, אנו לא מאפשרים להם להשתלט על התרבות העולמית. האינסטינקט שלהם צודק.
גבורת ההתמדה
כולנו מרגישים בכל "הותר לפרסום" שממש נאכל חצי בשרנו. אנו חשים כאב עמוק, חודר וצורב כי באמת נפש אחת אנחנו, "כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה", נפש אחת מרגישה ואוהבת.
את יכולת ההתמדה, את עוז הרצון והנחישות אפשר לינוק רק מהכרה בצדקת הדרך, רק מאמונה בצדקת דרכנו ומאמונה בריבונו של עולם שבחר בנו מכל העמים להילחם על הטוב נגד הרע.
רוממו ה' רוממו
כולנו כולנו מגויסים: גברים, נשים וילדים, זקנים וצעירים, בשדה הקרב, בבית ובעורף, כולנו כאיש אחד בלב אחד. כולנו מגויסים משום שהקב"ה דפק על פתחי לבבנו
חיזוק לזמן המלחמה
לאלו שבחזית ומשפחותיהם שבבית, לאלו שיקיריהם נפגעו או ח"ו נהרגו, לאלו שקרוביהם חטופים או נעדרים, לנו עצמנו, לכולנו יחד.
מיהם נפגעי אירועי דיזנגוף?
רבות נאמר ונכתב על אירועי יום הכיפורים תשפ"ד בתל אביב. נראה שכבר אין מה להוסיף, אך יחד עם זאת נדמה שישנה נקודה חשובה ומשמעותית שעברה
לאחיי אהוביי המאמינים והנאמנים, מגורשי גוש קטיף!
אנו בימים של סיכון, אבל גם של סיכוי. "הכלי המודרני" החדש קצת נסדק, אך הישן, העמוק, העתיק, המעיין הפנימי עשוי להתגלות. גם אותנו המשבר יבנה, איתנו ייבנו ויתפכחו אחרים, עד שייבנה כל עמנו האהוב.
שיעבוד מצרים אז והיום
יש הטוענים שבימינו, אנו מרגישים את החופש, שעבוד מצרים לא רלוונטי. המאבק בעד ונגד ה'טרלול הפרוגרסיבי' לא פוגש אותנו ביום יום ולא משפיע עלינו.
#נתנו_מאה_אחוז_תנו_לנו_מאה_אחוז pic.twitter.com/WDyywWxYMD
— Franckalbert (@Franckalbert201) May 21, 2022
ציוצים נבחרים
כששקד תנסה לחזור לחיים הציבוריים, תזכרו מי עוד רוצה אותה pic.twitter.com/NMUegEmP7h
— porat avner אבנר פורת (@avner_porat) April 26, 2023
ווינט: pic.twitter.com/fFcjYNdnzL
— ינון מגל (@YinonMagal) April 29, 2023
השלט המנותק הזה אומר הכל.
— שי קלך shay kallach (@shaykallach) April 26, 2023
מטה מאבק שמוריד את המילה הכי חשובה ברצף ״עם חופשי בארצנו״.
שום מאבק לא יצליח כשהעם לא מאחוריו.
הם חושבים שיש להם הכל: התקשורת, האקדמיה, מערכת המשפט וכו' אבל חסר להם רק דבר אחד - העם.
ולכן הם יפסידו, והעם בע"ה ינצח.
חג עצמאות שמח🇮🇱 https://t.co/KTa6zFnVss
יש פה כמה כאלה בפיד שחושבים שאנחנו לא אחים. שאחים זה רק אחים ביולוגים. זה בירור עמוק שהמחנה שלי צריך לעבור כדי לזכות מחדש באמון:
— Eldad Yaniv | אלדד יניב (@EldadYaniv) March 28, 2023
▶️
pic.twitter.com/dEF9L8YQch
עם חופשי בארצו מ'שטראוס'
'תרבות עברית חדשה בארץ ישראל'. כך הגדירה עצמה הציונות בראשית דרכה, או ליתר דיוק כך הגדירו הסופרים בוגרי ההשכלה האירופאית, זו שבאה לייסד כאן תרבות חופשית נאורה מתוך ערכי שוויון, סובלנות וכבוד הדדי. מאוחר יותר זה נקרא הומניזם, דמוקרטיה ופלורליזם. המשותף לכל השמות הוא שמדובר בתרבות חילונית כפרנית שאינה יונקת מאמונת ישראל, מסורתו ומורשתו ואינה מחוברת אליה.
ממעוף הציפור – התבוננות כללית על קשיים ותפקידם בשמונים שנות ציונות
כי הנה החושך יכסה ארץ. הוא נולד בחודש ניסן בשנת תש"ז, לאחר החושך הנורא של השנים ת"ש-תש"ה, כביכול תש כוחנו, תש כוח ישראל ותש כוח
אתם צודקים – לא באנו להיות עם חופשי בארצנו
לכן, בימים אלו, אנו קוראים לדגל, לשוב אל מסורת אבותינו בארץ אבותינו. לא באנו להיות עם חופשי, מתורה, ממסורת ומיהדות. באנו להיות עם קדוש, שמקים מדינה חזקה, מתקדמת, מפותחת – ומעל הכל יהודית. מדינה עצמאית שמהווה מגדל אור מוסרי ורוחני לעולם כולו
"צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות": למה עזבתי את פרטנר
הקריאה הנרגשת מלפני 53 שנים מפיו של ניל ארמסטרונג, רגע לפני דריכת כף רגלו של האדם בפעם הראשונה על הירח, הפכה להיות מודל לחיקוי למהפכנים וחדשנים רבים במגוון תחומים בדורות הבאים. כיום הקריאה הזו נכונה מתמיד.
כנגד 4 ימניים פועל השמאל
אחד אדיש, אחד ערכי, אחד תמים, ואחד ספקן שיודע רק לשאול
האדיש מה הוא אומר?
-המצב לא כזה גרוע. אולי בעצם כן, אבל אני עסוק. עבודה, לימודים, ילדים, נכדים.
יום הדין של התקשורת הישראלית
יש תקופות וזמנים מכוננים בחיי עם, שבהם מתגלות תופעות במלוא הדרן או בשפל ניוולן. לצערי, התקשורת הישראלית הציבורית הממומנת מכספי הציבור, המכונה התאגיד הציבורי, נמצאת ברגע מכונן של גילוי מערומיה ושקריותה.
המלחמה ברפורמה מדגישה את הצורך להמשיך
המאבק הפרוע ברפורמה למול הניסיונות להידברות, רק מחזק את האמונה שאנו בדרך הנכונה. אל לנו להיכנע לאלו המנסים לפלג ולשסע. כאשר נשתחרר ממצרי האליטה המנסה להכתיב את סדר היום הציבורי, נאפשר לנבחרי העם לממש את בחירתו הדמוקרטית של העם בזהות יהודית למדינה, נצא לחירות עולם.
הרפורמה המשפטית היא רק תירוץ
התחלנו לזקוף קומה! לא עוד התרפסות וקבלת אישור מהשמאל הפרוגרסיבי, אלא עמידה איתנה וגבורה מולם, מול הארס והאלימות שלהם. ולראשונה הימין מתחיל לשלוט.
קץ הדמוקרטיה?
קץ הדמוקרטיה! אנחנו שומעים בתקופה האחרונה השכם והערב את הקריאות האלו המאיימות שאם המצב יימשך כך – הדמוקרטיה מתקרבת אל קיצה. כידוע, מדינת ישראל מוגדרת
לשמאל האהוב והאלים
שמנו לב, שלכם מותר לשרוף כבישים, להרוס גדרות, לנשוך שוטרים, ולנו – אסור . לכם מותרת סרבנות ולנו אסור, לכם מותר להשבית את המדינה, בתי חולים, בתי עסק, בנקים, קניונים, שדה תעופה, ולנו אסור. אתם תאפשרו בחירות דמוקרטיות בתנאי שיבחרו המפלגות הנכונות והערכים הנכונים.
כל זה נגמר ביום שני
מי מצטרף לחשמונאים?
מהנה ומשמח להדליק נרות חנוכה, לאכול סופגניות ולשיר את שירי החג. יותר קשה לעמוד מול הברכה "בימים ההם בזמן הזה" ולחשוב על ההשלכה האקטואלית של מלחמת תרבות ישראל הטהורה בהשפעות המערביות "בזמן הזה"
יום ירושלים- הקדושה של עם ישראל
פורסם השבוע שמספר רבנים ואנשי ציבור מנהלים מגעים על מנת לקיים אירוע אלטרנטיבי לרגל חגיגת יום ירושלים כתחליף לחגיגת יום ירושלים המסורתית המתקיימת בישיבת מרכז